אני גם לא מתיימר להתייפייף, אף שזה ייראה ככה. אני אוהב עצים. אני אוהב אותם שתולים, נטועים, ירוקי עד, עתיקים בני מאות שנים, גבוהים ותמירים, קוטר גדול, ובעיקר פרוסים, מוקצעים, מחוטאים ממזיקים ומוכנים לעבודה. אפשר אולי להקביל זאת (סליחה חבריי הצמחוניים/טבעוניים) לקרניבור שרואה פרה ומתחיל לדמיין אותה ב"מצב צבירה" אחר…
ועם כל זה, כדור הארץ זועק גוואעלד, ההתחממות ולצידה כריתת היערות משפיעים על כולנו. אי אפשר לקבור את הראש בחול כבת יענה ולהתעלם מהמצב.
נוסף על כך, לטייל ביער ביוון שכל כולו עצי אגוז ומייפל מדהימים זו חווייה ששקולה עבורי ועבור רבים לבילוי של ילדים בלונה פארק. מכאן, יחד עם תפיסתי הישנה, על היופי שבעץ ממוחזר, אני לרוב מעודד את לקוחותיי לשקול הזמנת מוצרים מעץ שצמא לשימוש נוסף, משודרג שעובר מהפך מאפרורי לחדשני, עכשווי ומודרני.
זה לא פשוט כשרואים עץ ישן. צריך מעוף, דמיון רב וכמה תמונות של מוצרים מוגמרים קודמים, על מנת להבין איך ייראה המוצר הסופי ללקוח.
מעט על תהליך ההכנה. לרוב מתחיל בלא מעט הקצעה והרבה שיוף להביאו לרמת אחידות בעובי ובטקסטורה, שכן יתרונו בהיותו מחורץ וסיבי ואף מעוות (תלוי סוג העץ) יהיה גם חסרונו. אז העבודה מסתכמת בהבאתו לאחידות ולאפשרות לחברו אחד לשני, אם לפלטה או ל 90 מעלות. אחר כך יש לעבור עם חומרי מילוי שונים לסגור פערים להבאה לשלמות (לא אכנס לסוגים הפעם).

שיוף וגמר בצביעה מתאימה.
לסיום – נסו פעם לחבק עץ, זה מאוד משחרר.

ספרו לחברים.